ציונות מצוינת | עופר מיכאלי
הספר שבידכם שואב השראה ממקרים שהתרחשו בחייו של המחבר או ספרו לו. הסיפורים והדמויות אינן שחזור נאמן של אירועים היסטוריים, אך יצירה ספרותית אגדית זו בוחנת את ערכי הקיבוץ, הציונות, והחברה הישראלית בדרכים יצירתיות ומעמיקות.
עלילת הספר מתחילה בדצמבר 1940, עם הקמת קיבוץ ארצישראלי ז' להבות, כשהמייסדים מחפשים דרך להגדיר את צביון הקיבוץ שלהם. הם שואפים לייחודיות ומחויבים לערכי קשיחות, סגפנות, ציונות, סוציאליזם ו"פחות אני -- הרבה יותר אנחנו"
הספר מהווה הצצה מרתקת לחיי הקיבוץ בארץ ישראל של שנות ה-40 וה-50, ולתקופה של תקומה ובנייה מתוך קשיים כלכליים, חברתיים ופוליטיים. דרך האירועים הדרמטיים והדמויות העשירות שבו "ציונות מצוינת" מצליח לשרטט תמונה כנה ואותנטית של הימים ההם ושל רוח התקופה, הנעה בין רגעים של אושר וגאווה לבין התמודדות עם קשיים, הקרבה אישית ומחויבות לקולקטיב ולערכים הציוניים.
עופר מיכאלי מספר לא רק את סיפורו האישי. הוא בן דמותו של בן הקיבוץ שנולד בתקופת קום המדינה והתבגר יחד איתה, בחברה שגייסה את עצמה להיות מרכיב חיוני בהקמת המדינה וקביעת גבולותיה. דבר שהצריך ויתורים אישיים ודביקות ברעיון משותף, וכל המחמיר מיטיב. הסיפורים שזורים הומור ועצב, מבוססים על התנסות אישית ומבט על המתרחש מסביב.
עופר עושה זאת מנקודת מבט חיובית ואוהבת שמבינה את רוח התקופה. מחובה ישחרר רק המוות.
הספר הוא מסע אל תוך הלב הפועם של הציונות, המפגיש את הקורא עם שאלות של זהות, נאמנות, ואהבת הארץ דרך עיני החלוצים והמתיישבים בארץ ישראל.
"ציונות מצוינת" מצטרף לשני ספריו הקודמים של עופר מיכאלי "מתוק חמוץ בקיבוץ" ו"תמונות עולות בלהבות", שלושה ספרים שהם לא היסטוריה מדויקת של מה שהיה פעם, אלא היסטוריה מדויקת של עופר כפי שהוא זוכר, ושנותנת תמונה ברורה, חדה, כואבת וצוחקת על מה שהיה פעם בקיבוץ שנטל תשעה קבין של ציונות ושומריות לעצמו.
קראו והמליצו:
אריק בלום: "שפת הכתיבה יפה, מרתקת ומסקרנת. הספר מציג מגוון נושאים, ללא רגע דל, ויש בו הפתעות לא צפויות ומרתקות. התוכן מרתק וחשוב עם התייחסות למגוון נושאים חברתיים ופוליטיים מראשית המדינה, וגם טעימות רומנטיות-אירוטיות מחיי החברה הקיבוצית-השיתופית.
אהבתי את האיור על כריכת הספר, המציג את הרצל עם הבעת פנים מופתעת...
אין בספר כל התייחסות לאמונה ולדת ישראל, מה שמוכיח שניתן לקיים חברת מופת ללא תלות בהלכה ובכפייה דתית, וחבל שהמודל של הפרדת דת ממדינה לא מיושם ברמת המדינה כולה. החברה הקיבוצית העדיפה לא לעסוק בשאלת "מיהו יהודי".סיימתי את הקריאה של הספר החוויתי והמרתק הזה בתחושת החמצה של חזון חברתי ופוליטי מפואר, שאולי היה יכול להוביל את מדינת ישראל למקום הרבה יותר טוב מזה שבו מצויה המדינה כיום: אובדן ערכים, שפל כלכלי-חברתי-ביטחוני עם חשש למלחמת אחים, עד כדי סכנת קיום למדינה הציונית-יהודית הדמוקרטית. האם המדינה החמיצה תהליך מהפכני חשוב או שהיה זה חזון נאיבי, אוטופי ודמיוני שהתחיל והתפוגג בחברה הקיבוצית?
אני ממליץ בחום על הספר המקסים הזה לכל מי שמעוניין להכיר את אורח חייהם ורעיונותיהם המהפכניים של בני הקיבוץ של פעם, לפני עידן ההפרטה של הקיבוצים, ובעיקר את חינוך הילדים של פעם – נוסטלגיה שהיתה ואיננה עוד."
אמנון דנציג: "הסופר מיכאלי הוא מספר סיפורים מוכשר ומיומן. על כך בהמשך. זהו יום חג לאנשים הרואים את ההיסטוריה כסיפורים אנושים ולא כמסכת תעודות מן הארכיון.הסופר מחלץ מאנשים ומעצמו סיפורים המאירים באור אחר את המעשה החלוצי בגליל העליון משנות הארבעים של המאה הקודמת ועד היום."