ספרון סיפורי המלחמות נכתב על ידי חייל פשוט על חיילים פשוטים. מיהרנו בחדווה כאשר קיבלנו את צווי המילואים ואת הצו־8 לקראת המפגש. הרעות הייתה הלב, הבית היה הג'יפ, הצוות היה משפחה. התאווה הייתה לגילוי חבלי ארץ כאילו היינו "מגלי ארצות". הגענו למקומות וחזינו בנופים שרק מעטים ראו. העונג היה משב הרוח הצורבת בפנים בימי החום ומשב הרוח הדוקרת בימי הקור. הניווט נעשה רק בעזרת מפה, מצפן וספידומטר. ההובלה של הכוחות, יממות ללא שינה. התצפיות ממקומות מסתור. גודל האחריות ומשקלה הכבד לא כופפו אותנו. כאמרתו של ישכה שדמי ז"ל )מח"ט חטיבה 200 במלחמת ששת הימים(, "לחמו בעת קרב ואימה חשופים ללא צריח". כאמרתו של צ'רצ'יל, גם אני חושב ש... "אלו היו ימינו היפים ביותר".