מסע פוטותרפי מרהיב
 
ספר יפהפה וייחודי מצליח לגעת ולבטא מרחבים אינטימיים בעזרת טכניקה של חשיפה כפולה, המומחשת באמצעות הדפסה בלתי-שגרתית על גבי נייר שקוף. הספר שעשוי שכבות-שכבות, מעניק לדימוי ה"קפסולה" משמעות שונה מזו שהורגלנו לה בעת האחרונה
 
הזמנה לצאת למסע אינטימי בחקר הזהות האישית באמצעות טכניקת צילום ותיקה שמקבלת חיים חדשים בכלים דיגיטליים. בלב הספר "כמוסות חיים" שוכנות ארבעים כמוסות של צילומים מלווים בטקסטים שחיברו המשתתפים – ארבעים קפסולות אם תרצו, יחידות של נרטיבים אישיים שנוצרו בשיטת חשיפה כפולה, המשמשת צלמים כבר למעלה ממאה וחמישים שנה להשלבה של תמונות זו על גבי זו. הספר "כמוסות חיים" נוצר על ידי משתתפי סדנאות שמעבירה הפוטותרפיסטית דנה בירן בכל רחבי הארץ בשנים האחרונות.
הקפסולות - כמוסות החיים - מורכבות משילוב של שני תצלומים אישיים המונחים זה על גבי זה בשכבות, המתאחדים לישות חדשה, סינרגטית. הכמוסות דורשות התבוננות ממוקדת וכל אחת מהכמוסות היא הזמנה להתעמקות, החושפת היבטים נסתרים ותובנות חדשות לגבי הצמיחה האישית ותהליכי הזהות של המשתתפים. לצד השפה החזותית מופיעים גם טקסטים מאת המשתתפים, רפלקציות על הייצוג החזותי בקולותיהם האישיים.
מדובר בהפקה מרהיבה וייחודית, של ספר המיועד לשמש ככלי עזר לצלמים, תרפיסטים, חוקרים, ולכל למי שמבקש לחקור את עצמו באמצעות צילום ככלי רגשי. חלק מהתצלומים בקפסולות מודפס על גבי נייר כרומו מבריק ומשובח, וחלק על גבי נייר פרגמנט שקוף. השילוב של השניים יוצר אפשרות לדמות את משחקי החשיפה הכפולה שנוצרים באמצעות מצלמה, ומעניק לספר ממד אסתטי מרתק, כמוהו לא נראה מזה זמן רב במחוזותינו.
"כמוסות חיים" נחלק לשלושה חלקים: חלק עיוני ובו מאמר אוטוביוגרפי מאת המחברת המציגה את האופן שבו פיתחה את שיטתה התרפויטית ובעקבות זאת – את סדנאותיה הזוכות להצלחה רבה; ד"ר עידית אבני כותבת על השתתפותה בסדנה ותרומתו של מדיום הצילום לביטוי וצמיחה אישית אצלה; הצלם ואוצר אגף הצילום של מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב גיא רז חיבר סקירה היסטורית על טכניקת הצילום של חשיפה כפולה; ימית אושינסקי כתבה על השוני בהתייחסות לתמונות ילדות מתקופות שונות; ובשמת הראובני זאבי כתבה על האדם כצמצם אנושי בהשראת שירו של יהודה עמיחי.
החלק המרכזי בספר הוא למעשה תערוכה - צילומים בשכבות, חלק מהשכבות שקוף למחצה, ולצד הצילומים מודפסים טקסטים אישיים של המשתתפים. בתערוכה מוצגים ארבעים רצפים של טקסט-תמונה-חשיפה כפולה, כל יחידה היא כמוסה האוצרת רגע בתהליך שבו השתתף היוצר, מומנט פרטי אותנטי, אינטימי, מרגש ונוגע ללב.
החלק האחרון של הספר הוא מדריך מעשי שנועד לכל מי שמבקש להתנסות בטכניקה של חשיפה כפולה באמצעים דיגיטליים, עם נספח הכוונה להתבוננות בתמונות ילדות והנחיות ברורות לכל אחד, גם למי שלא בקי ברזי עיבוד תמונה ממוחשב, ליצירת דיוקן עצמי באמצעות יישומון ייעודי בטלפון או בתוכנת פוטושופ.
 
המחברת, דנה בירן, מנחת קבוצות ומלווה תהליכים בפוטותרפיה ותקשורת חזותית. מייסדת שלג סדנאות - חברה ארצית לסדנאות פרונטליות ווירטואליות ומעבירה קורסים לא.נשי טיפול וחינוך במסגרות שונות. דנה: "כל משתתף ומשתתפת שפגשתי לאורך השנים, נגעו בי בסיפורם הייחודי ובכמוסה החד־פעמית שיצרנו יחד. בבחירת הכמוסות לספר התייחסתי לאוניברסליות שלהן, וביקשתי להציג כאלה שכל מתבונן ומתבוננת יוכלו להתחבר אליהן. בד בבד, בכל כמוסה יש הדגמה שונה מעט של טכניקת הכמוסות. יחד הן מהוות אוסף של דוגמאות ויזואליות אשר יוכלו להיות מעין מפת דימויים ליכולות ההשלבה האפשריות. את ההנחיות הטכניות לצילומי הדיוקן, לעבודה עם תמונות הילדות ולשילוב הכמוסות תמצאו בסוף הספר, בצירוף דף ריק להוספת כמוסה משלכם ― הכמוסה הארבעים ואחת".
בספרה, מספרת דנה בירן בפירוט על התהליך האישי שעברה במסגרת לימודי הפוטותרפיה והביא אותה לעיסוקה הנוכחי בתחום. "חוויתי פריצת דרך רגשית בחיי באמצעות תמונת ילדות אחת בלבד", היא מספרת. "בשנה א' ללימודי בתוכנית הפוטותרפיה התלת שנתית של בית הספר במוסררה, התבקשנו להביא לכיתה תמונות ילדות. היה לי ברור איזו תמונה אביא איתי. היא קפצה לי לראש ברגע שנתנו את ההנחיה, כהשתקפות נוכחת הצרובה בי. בתחושה הדומה למסע ארכיאולוגי בזמן, צללתי מטה בשכבות התקופות השונות החבויות בתמונה. תוך כדי קילוף שכבות הזמן והרגש גיליתי טראומה משפחתית שהייתה חבויה מעיניי, של אובדן ושכול, כאב וצער, והדהודיה בחיי המשפחה שלי. המפגש הזה, עם תמונת ילדות של חוויית הילדות שלי, היה תחילתו של תהליך ארוך, כואב ומטלטל של קבלה עצמית, סלחנות ושיפור התקשורת עם אמי היקרה. התקשורת הפתוחה שיש לי עם עצמי ואיתה כיום, היא תוצר של התהליך הזה, שהתחיל בתמונת ילדות אחת, ונמשך עד היום. ובכל פעם שאני מספרת או כותבת שוב את מה שעברתי, אני ממשיכה בתהליך העיבוד."
לעיצוב הייחודי של הספר, המודפס ב"שני קולות" - שני סוגי נייר שונים המשתלבים בכריכה אחת - אחראי המעצב החזותי משה קקון, בעל סטודיו פנדה.