מלכה פוקס נולדה בדצמבר 1946 ברומניה. הוריה נפגשו לראשונה בעיירה וישא דה סוס בחבל מרמורש במחוז טרנסילבניה אחרי שחזרו מתופת המלחמה, נישאו והתחילו מחדש את חייהם. אביה יוסף דוידוביץ‘ ניצול מחנות העבודה, איבד את משפחתו הראשונה, אשתו ושתי בנותיו באושוויץ. אימה, סימה דרומר, ניצלה מהניסויים שעשה מנגלה עליה ועל אחותה, אך השפעת הטיפולים הגנטיים שעברה בבלוק 10 באושוויץ, נשארה צרובה בגופם ובנפשם של שלושת ילדיה.
”שלושתנו היינו ’מסומנים‘ כמו שאימא חזרה ואמרה לנו. לה היה מספר מקועקע על היד ואילו לכל אחד מאתנו יד פגומה, כמה סמלי הדבר“, כותבת מלכה, הבת הבכורה למשפחת דוידוביץ‘.
בעקבות נסיעתה של בכורת נכדיה לפולין לפני כשנתיים, וההבנה כי רק היא יכולה להיות הקול של הוריה ולספר את סיפור הישרדותם, החליטה מלכה לכתוב ספר זה.
הספר משמיע את קולו של הדור שנולד מייד אחרי המלחמה, עוד בגולה, להורים ששרדו את חודשי האימה ולא שכחו לרגע את מה שעבר עליהם. זהו דור שמגיל צעיר מאוד לקח על עצמו את האחריות לעזור להורים, לסייע בהכרה בהם כניצולי שואה הזכאים לפיצוי, לטפל במחלות ובקשיי ההסתגלות ולהות להם לסעד.