וידוי חשוף ובלתי מתנצל של אדם פרטי שבתוך כך, מתאר למעשה את תכלית הכאב האנושי: תשוקתנו האחת לאחוז במה שלנצח נשמט מידינו – אהבה
 
בספר השירים "במעגלים שבורים", המשובץ קטעי פרוזה קצרים, כותב ישראל ויזר (ומוחק, וכותב...) את מסע חייו כפי שהוא משתקף במבוך המראות השבורות של הנפש; על הכמיהה לאושר הדק והחמקמק, ועל הצורך הבלתי מפויס לגעת, לאהוב ולהיות נאהב בתוך העומס המשוגע, ולעיתים נורא, של הקיום האנושי. במילותיו הפתלתלות והחושניות הוא מתחקה אחר אינספור החוטים המושכים בנפשו: תשוקה ומוסר, זיכרון ושכחה, כאב ועונג, כוח וחולשה, ייאוש וקנאה, אומץ ונרפות, אמת ושקר. בחקר הבלתי מתפשר של הלב שבפנים, "לא זה המשאבה", משמשות המילים בערבוביה גם ככלי המדידה וגם כתופעות עצמן.
 
ישראל ויזר - במאי תאטרון, מחנך, מלמד ספרות, תיאטרון ובעיקר מה שהוא רוצה. מנחה קבוצות תיאטרון של נוער ומבוגרים, נוער בסיכון, קבוצות עם צרכים מיוחדים וקבוצות בקונפליקט. אחרי אירוע לבבי משמעותי החל לעבוד עם "לוחמים לשלום" ועם עם קבוצת פליטים ביוון, ובעקבות אירוע מוחי קטן החליט לחיות.