לכתו של אדם מותירה את דמותו בלב אוהביו הכואבים. דמות זו, הבנויה מחוויות חיים משותפות, כמו ממשיכה את קיומו כשהוא איננו עוד. מאז לכתו של רענן נעים ז"ל חלפו עשר שנים, ובמסעי המרתק לכתיבת הספר נחשפה אלי דמותו רבת הפעלים דרך נקודות מבט שונות של אוהביו ומוקיריו. יצאתי לדרך מצוידת ברשימת בני משפחה, מכרים וחברים ובאוסף קטעי עיתונות מצהיבים, אותם ליקטה באדיקות בתו, מיכל. עוד בטרם העמקתי בקריאת החומר ובראיונות בלטה לעיני, מעל לכל, העובדה כי פיסות ההיסטוריה היהודית והישראלית כמו היו שלובות בתקופות חייו השונות ותחנות חייו הלכו במקביל לתחנות חייה של המדינה הצעירה ושל החברה הישראלית המתגבשת. 
את הפנים הרבות של רענן נעים היטיב לתאר הרב מנחם הכהן: "יש רענן של הגליל, רענן של הכנסת, רענן איש המשפחה, רענן של תנועת המושבים, רענן של רמות נפתלי, רענן הילד בלוב, רענן הנער הישראלי, רענן החקלאי ועוד ועוד, כל אחד מהם וכולם יחד- רענן הם!"
כבר מסיפורי ילדותו ונעוריו עולה כי המנהיגות שהפגין רענן לאורך חייו היא תכונה מולדת. יכולתו להנביט זרע של רעיון במחשבה ולהצמיחו דרך חזון מפורט ותוכנית סדורה לכדי מציאות קיימת ויציבה, באה לידי ביטוי בעשייתו לאורך חייו. מפי כל המרואיינים בספר מצטייר רענן כאדם חדור שליחות וערכים, מנהיג בעל חוש צדק ואמונה בדרכו. הוא עמד בראש מאבקים רבים ועיקשים בסוגיות מהותיות ומרכזיות בחברה הישראלית, חלקן נוכחות בחיינו גם כיום. צדק, יושר והגינות היו נר לרגליו, בשמם ידע לשאת את מחירי ההתנגדויות שספג לא אחת. בשם הערכים הללו ידע ללכת נגד הזרם ולא להירתע. במנהיגותו עתירת הכריזמה ידע לרתום את סביבתו למאבקים אלה ולהגיע להישגים רבים ששינו את פני הגליל. 
התכונות הללו הכעיסו את מתנגדיו. הנחישות, העקשנות וכשבחר בכך- גם סגנון התבטאות בוטה - הקימו עליו מתנגדים לא אחת. עבורי היה מעניין לראות כי אפילו בעיני מתנגדיו,  גם העיקשים ביותר, בלטו יכולותיו,  הישגיו המשמעותיים ועוצמת מנהיגותו הטבעית. בראיונות הרבים שערכתי לצורך כתיבת הספר, היו מי שהשוו את רענן נעים לדוד בן גוריון והעמידו אותו בשורה אחת לצד יצחק רבין. 
למדתי כי יכולתו של רענן לגבש חזון, לעיתים אף טרם זמנו, ולהוביל אל מימושו ואל הגשמתו, הייתה הבסיס להישגיו המרשימים והרבים, אך בה בעת הקימה לו מתנגדים, אשר לרוב לא ראו את החזון כבר מימוש או כי חוו את אותו חזון כבשורה מאיימת על הסדר הקיים.
זיכרונותיהם של ויקטוריה ושל ילדיה מירב, מיכל, ענבל, איריס וראובן, חשפו בפניי את רענן הפרטי, בן הזוג, האב, הסב, איש המשפחה. אב שידע בכל תקופה בחיי המשפחה להיות גב איתן, הורה מעורב ופעיל גם כאשר היה נתון בסערות ציבוריות וכיהן בתפקידים תובעניים רחוק מהבית.
לא זכיתי להכיר את רענן. אך אני חשה כי נפלה בחלקי זכות מרגשת לכתוב את סיפור חייו, לפגוש את חבריו לדרך שלקחו גם הם חלק בעשייה משמעותית בהקמת המדינה ובעיצוב דמותה של החברה הישראלית. נחשפתי לפרטי הפרטים של החיים בשנותיה הראשונות של המדינה ולגודל תרומתם של רענן ובני דורו בעשייה למענה.
לאחר מותו של אדם, ממוקד המבט לאחור בעיקרי הדברים ובאירועים הבולטים, אך החיים עצמם כתמונה שלמה כורכים בתוכם היבטים רבים אחרים, חלקם נותרים בלב אהוביו של האדם, חלקם נותרים בלבו בלבד והולכים עמו במותו. דמותו של רענן נעים, העשייה שלו ואוסף הסיפורים והזיכרונות אודותיו, שוכנים בלב ילדיו ובלב כל אוהביו, בעברם הלאה מדור לדור, הרי שהם ממשיכים את סיפור חייו.
 
חיה אדלר